טל שלכטמן - שחקנית
"בדידותו הגורלית של האומן היא סוהר וצינוק שם הוא כבול ושם באזיקיו נפתל הוא עד שכוחו פורק את הכבלים והוא מביא לנו את השלמות בעוד ידיו שותתות דם" / נתן אלתרמן
חזק, דרמטי ונכון. אבל זה לא תמיד חייב להיות ככה:
אין תחושה עוצמתית יותר מהצמרמורת שעוברת בקהל כשהוא חווה קטרזיס.
מידי פעם מתעורר בי דחף להגיד משהו. על החברה שלנו, על יחסים, על החיים. ואם כבר להגיד משהו, אז בשבילי, אין במה מתאימה יותר מהבמה עצמה.
במשך השנים ניסיתי לכתוב מחזות שונים על נושאים שקרובים לליבי ותמיד התייאשתי בהתחלה או באמצע. רוב הפעמים פשוט ויתרתי מראש. אבל יש רעיונות שלא עוזבים אותך, שבוערים בלב, שמשתלטים לך על הנשמה. שגורמים לך להבין שלא משנה מה אתה תכתוב אותם. אז נרשמתי לקורס של שלום.
הכרתי קברניט מנוסה המנווט את כיתתו בתוך ים סוער של אסוציאציות, רעיונות, בלבול וחוסר בטחון. שלום, למוד ניסיון וטכניקה, מבין באמת את התיאטרון, מבחוץ ומבפנים, ובעיקר לעומק, שמר עלינו שלא נטבע. שכל אחד ינווט לכיוון שלו. הוא לא וויתר והתעקש שצריך לחפש, לכתוב, לחשוב ולמחוק כמה פעמים שיידרשו על מנת להגיע לאמת המזוקקת.
הכשרון, ההתלהבות הבלתי ניתנת לעצירה, הסקרנות, והאהבה האמיתית של שלום לסיפור ולתיאטרון נתנה רוח למפרשי הכתיבה שלי.
באחד מהשיעורים האחרונים כאשר שלום הקריא את הסינופסיס שלי בפני הכיתה, הזדחלה לה צמרמורת הקטרזיס שאני כ"כ אוהבת. כשהוא סיים השתרר שקט טעון. שקט שהוכיח לי שאני יכולה להגיד משהו לעולם הזה. וגם לכתוב את זה.
יש לי עוד מסע ארוך לעבור, אבל עכשיו יש לי רגליים חזקות, וידיים שיחזיקו אותן אם אפול למים.
חוף המבטחים קרוב מתמיד.
תודה שלום, שקירבת אותי אליו.
לכל הממליצים >